Unbelievable

    Canno't believe that this picture

Below was the last thing I ever posted

It is so ironic that this road went on fire

And we saw hell on earth

Fuck you evil nothings

I'm still here.

הגעת סופסוף. יצאה הנשמה.

 

גדילה בעזרת מגיפה.

הקורונה יצרה שינויים.
היא גרמה לדברים שהפכו לדברים האחרים..
היא נתנה נקודות מבט
והחליפה מחשבות.
מה שהרבה ימים לא הצליחו לעשות
היא עשתה מאוד מהר בתוך השקט שיצרה
בתוך מעט מאוד זמן.
קורונה, אהובתי
תודה לך.

גרמת לי לפקוח את העיניים
לראות הרבה יותר טוב מי סביבי
ומי לא..

אחרי שכאילו עברת,
אני מביטה על הכל בדיעבד וחושבת..
איזו מתנה היית.

אז למי שלא יודע..

גזזתי את מחלפות ראשי.

זהו.

תם לו עידן השיער..

אמנם השארתי לי איזהו כתר משונה

אך כל השאר גולח.

עם הזמן השיער הופך מטרד, מסתבר

ואם צריך יותר מדי להשקיע בו

מאשר להנות ממנו,

אז כדאי להיפטר.

בדיוק כמו עם גברים.

אני אדם כותב

משמע אני חושב

גיל 44

יומולדת זה לא מגניב בכלל.

מי אני

הבלוג כבר נראה לי לא רלוונטי
מי שהייתי פעם
זאת כבר לא מי שאני היום.
אין לי זמן
למרות שכביכול יש לי הרבה יחסית..
הטכנולוגיה השתלטה גם עליי
אתנחתא דיגיטלית
לעומת אתנחתא עם סיגריה.
כבר לא מעשנת 8 שנים.
לא זוכרת מי שהייתי לפני..
כבר לא קוראת..
כבר לא מבלה..
כבר לא אוהבת אף אחד..

מגדלת ילד.
והרבה חתולים.
משקיעה רק בהם.
צוללת בהם
ונהנית.

אלו אינם חיי אומן.
אומן טוב נושם בדידות פנימית תהומית..
חיי אבדון ורגש..
חיי תהייה, התבוננות וסערות נפש.
מטיפול בבנאליות
לא תצא שירה.

איך אבדתי איך
אולי זה הכדור
מממ...

מיאו..

לוקח הרבה שנים בעצם להודות, שאת בכלל חתולה.
מסתתרת לך מהעולם בבית.
מתחפנת, מתכרבלת, מנמנמת..
רגישה ועדינה.
לא בנויה לעולם בחוץ..
מרוכזת בעצמך, מכונסת בעצמך
אינדבידואליסטית.
מסתדרת לבד.
בלי הפרעות, הסחות דעת.
זקוקה לשלווה מפוארת.
עם התקפי שיגעון קלים.
שובבה. מצחיקה.
חולת פינוקים.
אך תמיד כדאי גם להיזהר
אם תבוא לי לא טוב
שריטה אחת שלי
יכולה מאוד לכאוב.

פותחת את 2018 עם הבחורה הכי מוכשרת ביקום:

ההמנון החדש שלי:

Love will keep all of us safe from death

אמן.

שריפה.

הוא בא אליי, ככה, בהפתעה.
שונה כזה, אחר
לא ידעתי מה לעשות איתו
לא ידעתי מה לספר

הכל יצא.
נשטף כמו נהר..
פרץ את הסכר
השתחרר
את הכל עבר..

כבר אין מעצור
שום מחסום לא עולה
אני שלו
ובי, בלב
הוא מתכלה.

עצב שכזה..

חודש אוגוסט אמור להיות משמח..
חופשות, קיץ, ים, שחרור שנתי מכל השגרה..
אבל אז מגיעה הלחות המגעילה הזאת
שחונקת אותנו, מדביקה ומסריחה
וגם שעמום בלתי נגמר של ילד קטן כמעט בן 6..
כמה אכזבות כאלה ואחרות באוויר
קצת משפחה אגואיסטית ומרוכזת רק בעצמה
קצת מוות מאוד עצוב של איש יקר
קצת בלבלה במוח בעקבות שינויים ומעבר
קצת הרבה מאוד סידורים תחומים לחודשיים
קצת חיינו לאן
ולאן הם חיינו..
ודאגות. ודאגות לחתולים
ודאגות ליקרים
ועל עצמי מה אדאג עוד נשאר?
ואיפה להתחיל?
ואפילו לבריכה בחצר כבר לא נכנסים
ואפילו אין חשק לקבוע עם אנשים
ועוד גל חום אז ננעל במזגן..
וכל הבירוקרטיה הזאת שיושבת לי בראש
מתי אספיק הכל...
ומה נשכח
וממה להתחיל להיפרד
כי צריך
כי יקרה

אוגוסט, היית אמור להיות לנו טוב
אבל עוד מעט החשבונות יגיעו
ואז בכלל..

כבר לא יודעת מה לחשוב!

יומולדת 41

זה כל מה שרציתי..
בקתה קטנה ביער.
הרי גם ככה אני לא אוהבת לנקות..
גנים מרוקאים לא ממומשים)
ולא צריכה הרבה מקום,
זה גורם למצבורי ג'אנק)
עליית גג קטנטנה עם אוויר
והרבה חיות חופש בסביבה
שימוש בטבע כפי שהוא
בלי טריקים וקוסמות במחי כפיים
רק פשטות אורגניזם מבורכת.

יש?
מישהו? מכיר?
זוכר?

שייקח אותי לשם.

Sometimes

לפעמים אני חושבת..

שאני

חושבת יותר מדי.

???

ברוכה הבאה. תתנהגי יפה. תודה.

שחור

בישראל, תמיד הדגל הוא שחור.
מדינה של פיראטים.
אוכלי אדם.
שודדי כספים.
מתעללים בחיות.
כעורים לרוב
מטונפים לרוב
חצופים
ורעים.

לפחות יש ים.
ואופק.
ועתיד חדש.

UNBELIEVABLE

NEAR DEATH EXPRIENCE 90 MIN AGO

IM IN SHOCK

זהות

מנסה להספיק את מי שאני
להיות.

בשעות הבוקר
גלישת צהריים..
וחוזר חלילה כל הימים.

מתיישבת על כורסת הבוקר
ובשנייה הראשונה
מרגישה שזה בדיוק היה כמו אתמול..

יושבת להיות
מי שאני צריכה להיות.

בעיות קשות
בזהות.

קצת עצוב היום..

בגיל 34 הכרתי את לובה
דודה רחוקה של הבן שלי)
היה בה משהו שקט כזה.. שאני מכירה.
התחברתי אליה מיד למרות שלא דיברנו
אני לא דוברת רוסית
היא לא דוברת עברית
שלא לדבר על אנגלית..
אבל היא הייתה טובה. טובת לב. אכפתית.
היו לה פלולות כאלה גדולות על הפנים
שיער קצר ומסודר
וענני עשן סיגריות אפפו אותה תמיד.
היום היא נפטרה.

ידעתי שהיא מחבבת אותי
ואפילו היינו חברות בפייסבוק
עד שיום אחד שאלה את בן זוגי דאז
שאלה שבאה מגרונה של אימו המכשפה
ובכך הבנתי שידיו הארוכות של השקר
הגיעו גם אליה.

לובה היקרה
חבל שלא זכיתי להיפרד ממך
עצוב לי מאוד היום
כנראה שתישארי בליבי.

ויום אחד כשגפן ידפדף פה בבלוג..
הוא יגיד לי.. היי אמא, מי זאת לובה?
ואספר לו על אישה מקסימה וערירית
שאיבדה את בנה יחידה
התגברה על כל המכשולים..
אך רק על אחד מהם לא הצליחה
והוא זה שבסוף גם הרג אותה.
צלו האפור של עשן הסיגריות המלטף.

היי שלום, לובה יקירה.

!!!! HAPPY 40

!! The big day is finally arrived

!! I AM  40  YEARS OLD

: Look what Google made for me

!YAMMY