בגיל 34 הכרתי את לובה
דודה רחוקה של הבן שלי)
היה בה משהו שקט כזה.. שאני מכירה.
התחברתי אליה מיד למרות שלא דיברנו
אני לא דוברת רוסית
היא לא דוברת עברית
שלא לדבר על אנגלית..
אבל היא הייתה טובה. טובת לב. אכפתית.
היו לה פלולות כאלה גדולות על הפנים
שיער קצר ומסודר
וענני עשן סיגריות אפפו אותה תמיד.
היום היא נפטרה.
ידעתי שהיא מחבבת אותי
ואפילו היינו חברות בפייסבוק
עד שיום אחד שאלה את בן זוגי דאז
שאלה שבאה מגרונה של אימו המכשפה
ובכך הבנתי שידיו הארוכות של השקר
הגיעו גם אליה.
לובה היקרה
חבל שלא זכיתי להיפרד ממך
עצוב לי מאוד היום
כנראה שתישארי בליבי.
ויום אחד כשגפן ידפדף פה בבלוג..
הוא יגיד לי.. היי אמא, מי זאת לובה?
ואספר לו על אישה מקסימה וערירית
שאיבדה את בנה יחידה
התגברה על כל המכשולים..
אך רק על אחד מהם לא הצליחה
והוא זה שבסוף גם הרג אותה.
צלו האפור של עשן הסיגריות המלטף.
היי שלום, לובה יקירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה