אני מגיעה לגיל 40
שלום שלום, זאת אני..
מה עושים פה? מה עכשיו?
ואיך זה בכלל קרה?
טוב, הלאה.
אז אני מגיעה לגיל
40.
עדיין עם הפצע הזה
שסוחבת כל חיי מאחוריי על הגב..
לפעמים מתחלק ומתפלק
על הפנים
לרוב מונח זנוח
וממורמר על כתפיי הכבדות..
הפצע חסר השורשים.
העובדה שלא מצאתי
אהוב אמיתי כל חיי
אהוב ראוי
כזה שיאהב אותי יותר
מאשר אני אותו
וכבר מחצית שלמה
ומוגמרת עברה.. 40.
זה פאקינג הרבה.
ואין לי שותף
ואין לי דואג ואין לי
חבר
ואין לי רע לשים עליו
את ראשי
ואין לי צל והוויה
שבריי זכוכית במראה
צלילות מבקעת בבואה
אני נוטפת..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה