פואטיקת שיחים ופצועים.

כמו שענף שכופפו אותו וכמעט שברו אותו - צריך תמיכה.

כך גם אנחנו. כל הפצועים..

במוזה של פואטיקת אחר הצהריים..

הבטתי לתומי במן שיח בגינה שנאלצתי לפני זמן מה

או לכרות אותו או לחזק אותו ולעזור לו לשרוד

שימשיך להיות יפה ויעשה את שלו.

לאחר שקבוצת חוליגנים כמו אחייניי ובני התנפלו עליו יום אחד

לא ברור מה גורם לילדים בנים לפתע לפגוע בשיח תמים..

אבל סה לה וי. כמו שאומרים..

שיחקתי את תפקיד האחות הרחמניה, תקעתי יתד חזקה באדמה

יישרתי את הענפים היפים שיעמדו כמו קודם ולא יצנחו לכיוון האדמה

מתחתי חוטים וקשרתי את הענפים הפצועים הלומי הקרב למוט החזקה

וכך הצלתי את חיו של העלם.

אז במוזה של פואטיקת אחר הצהריים..

יצאתי לגינה לכרסם חטיף מתחת לקרני השמש העולה

ואז עיניי נחתו עליו..

חשבתי שהוא נראה מצויין, פורח וזורח..

אז אולי הוא כבר החלים ולמד להישאר ככה..

ומה אם אנתק את החוטים, אולי כבר לא יצטרך אותם..

ואז זה הבזיק בי

הוא בדיוק כמונו

המסכן

כל זקוקי התמיכה

פצועי הנשמה..

שיכולים לזרוח

רק אם יקבלו עזרה

ולא.. כבר ידעתי אז. הוא לא יחזור למה שהיה.

בדיוק כמונו

אף פעם לא נהיה חדשים

אחרי הדברים הנוראים שעברנו

תמיד נצטרך את החוט שלנו

ואת היתד החזקה.