נתקלתי בוידאו הזה על נשות התחנה המרכזית מדגמנות אופנה עילית.
זה נוגע עמוק בנימיי הנשמה..
משהו באבדון של האנשים האלה צובט לי חזק בלב
ומזכיר לי את ההתאהבות הקשה שלי ברומא
הוא בדיוק עוד אחד מהם- למרות שהוא חושב שלא- אבוד בתוך האפילה.
כל כך רציתי להציל אותו, מעצמו
לעזור לו, להושיע אותו
לאהוב אותו עד שירגיש שלם
אבל זה לא הלך
כי זה אף פעם לא הולך
הם בתוך האפילה שוהים
בתוך האבדון
בתוך הבלבול והכאוס
שאין לאף אחד גישה אמיתית אליהם.
הלב שלי נשבר היום
שוב
כשנזכרתי בו
באהוב המת שלי..
כמה בכיתי
כמה שזה כואב
הוא לעולם לא ידע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה