אתמול בערב פעם ראשונה בחיי שנסעתי באמבולנס, חוויה סוריאליסטית משהו.. דימום, דופק, בדיקות, צ'קאלקות, לחץ והרבה מכוניות לשם שינוי נוסעות ממולי ולא מאחוריי ועוד מפנות את הדרך.. ואני עוד שוכבת על מיטה דיי נוחה כשאני נוסעת לי ואנשים מטפלים בי. אני זוכרת רק שבהיתי בחלל, המומה לגמריי מעצמי.. ומזה שרק רציתי לשטוף כלים לתומי כשפתאום חתיכות של בשר נפלו, דם התפרץ בלי הפסקה ואני מסתכלת על הגידים שלי פרוסים וחשופים לפניי ולא מבינה מה קרה בכלל. לרפרנס.. כשאני עושה בדיקות דם אני בחיים לא מסתכלת. ועכשיו הייתי בטוחה שאני מתה! ועוד הרגתי את עצמי! ועוד בלי להתכוון.. שזה הכי נורא! ומוזר! ואז קלטתי שצריך מיד לעצור את הדם המגעיל הזה שמתפרץ לו ולא להשאיר את היד מתחת למים כי הזרם גם לוקח איתו חתיכות בשר וזה נורא דוחה לפזר את הבשר שלך ככה כמו שישליק! לקח לי זמן להתאפס ולהבין מה אני רואה בכלל, חטפתי מגבת והתחלתי ללחוץ חזק עם יד שמאל שהיא לא ממש חזקה. אוקיי.. עכשיו איך מתקשרים לאמבולנס?! אם אני עוזבת את היד אני בטח מתה תוך דקה! ואז אני קולטת שבטח יחשבו שניסיתי להתאבד.. כי החתך בדיוק שם בשורש כף היד. הרמתי את הטלפון והגעתי למכבי אש.. חחח אותם לא הייתי צריכה כי כבר הייתי כולי רטובה ומזיעה. ואז אומרים לי גברת (אני? גברת?) האמבולנס יגיע תוך 20 דקות, תלחצי! אדיוס סנטוס ישר התקשרתי לאבא שייבהל ויבוא מהר כי עוד 20 דקות לא אוכל יותר כבר ללחוץ.. ובטח אמות לבדי בשגגה! ואני חייבת לפחות להסביר ש ל א ניסיתי להתאבד..... כי רק על זה כולם יחשבו, אני יודעת! טוב.. מה אני אגיד לכם עברתי ערב מאוד דידקטי, קפקאי ומפרה. אהה כן, וגם מאוד מאוד כואב אבל מה זה משנה אין על הסמים של בית חולים זה אחלה היי ישר לוריד. והריי התמונות הקשות..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה